בראשית

אלבום מלחמה (חרבות ברזל)

מילים ,לחן , שירה- זוהר דביר רובינשטיין

הי , אני זוהר , אמא לארבעת המופלאים ונכדה מהממת . כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי , בהתחלה שירה , שהפכה גם לפזמונים , שהפכו ללחנים ולבסוף הופעות בהם אני שרה .

אני כותבת שירים שבאים מהלב , שמה במילים את הלב שלי על גווניו , ומוסיפה מוסיקה להגביר את הווליום של המילים .

איך כול זה קרה ?

במקריות או לא , דבר הוביל לדבר .

רוצים לשמוע , ולהשתתף כשהקסם והיצירה נוצרים תרשמו לאתר , הקשיבו למוסיקה , קראו את המילים נשתמע , בטח בשיר הבא

השיר בראשית , נכתב ימים ספורים אחרי השביעי לאוקטובר ממש שבוע אחרי ,בפרשת בראשית , והשיר מתכתב לכול אורכו עם הפרשה , עם בריאת העולם , ועם הכעס , הזעם והאימה , שחוויתי , ובעיקר עם הערעור של כול עולמינו .

בסוף השיר אני משאירה מקום לתיקווה ובעיקר למקום בו אני סומכת עלינו , כי עם כול הרוע שחווינו , התגלה גם כול כך הרבה טוב .

בראשית - כי בשבת שבת אלוהים

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ

ובשבת ברא את שבעת מדורי הגיהנום.

והארץ הייתה תוהו ובוהו ,

והחושך כיסה את הכול .

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ

ובשבת נעקרו עץ הדעת ועץ החיים .

ואלוהים לא קרא ויהי אור ,

ואנחנו לא ראינו כי טוב .

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ

ובשבת ריחף מעל תהומות הרוע .

ורוחנו נכנעה לדמעות ,

ולא ראינו פיסת יבשה .

כי בשבת שבת האלוהים .

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ

ואנחנו נברא עצמינו מחדש

ורוחנו תתעצם מעל אגמי הדמעות

ונבדל בין החושך לאור

ונקרא עוד יהיה טוב .

דפיקה בדלת

יש פחדים שאמא , קוברת מתחת לשמיכות בימים רגילים .

משתדלת להישאר קולית , לא לנג'ס , לא לנדנד , לא לבקש המון אינפורמציה .

ברוב ימות השנה אני מצליחה להחביא אותם מתחת לשמיכה , בדרך כלל אני דואגת לאחד או אחת בכול פעם , אבל בשבועיים האחרונים , כששני הבנים מגוייסים , הפחדים , הדאגות מטפסות על הקירות , משתלטות על המחשבות .

כול דפיקה בדלת יכולה להיות ,הדפיקה בדלת .

כול דפיקה בדלת יכולה , לגרום להתקף לב או לשברון לב .

ולאמא אסור לפחד , אסור להשבר , היא הרי העורף , היא צריכה להיות המקום הבטוח אליו הם יחזרו . בין הפחד , לתעצומות הלב , להתנדבות , לכעס , לעצב , ליגון ,מתנחמת בעובדה שאני לא לבד יש 360,000 אימהות , נשים של , אבות של , שעבורם כול דפיקה בדלת , הפכה לפחד מהדפיקה בדלת .

את הקטע דפיקה בדלת כתבתי בכמה דקות , אחרי שחיבקתי את בני הצעיר , רגע לפני הכניסה השנייה לעזה . הכניסה השנייה הייתה הרבה יותר קשה מהכניסה הראשונה . ההלם שכח , הכעס גבר , כבר שמעתי סיפורים , כבר .....

ואז הגיעו מילות השיר , והמוסיקה זרמה , זה השתלט עלי , יחד עם הדמעות המרפאות .

לפעמים שיר צריך משפט , לפעמים הוא צריך כאב , כדי להיוולד . הפעם כנראה היה דרוש קטע כתיבה .

אחרי החודש הראשון של המלחמה , הרגשתי שכוחותיי אוזלים , האנרגיות . הרגשתי אשמה על רגעים בהם צחקתי , או הרגשתי מבורכת .

אחרי הכול , הטילים , השכיבה מתחת לגשר בכניסה ליישוב כשהאזעקות תופסות אותך בדרך מקניות , הדאגות לבנים , החדשות , הן כאין וכאפס לעומת מה שחוו וכאבו אחרים .

אבל יום אחד קמתי , והתרתי לעצמי דברים קטנים , שהיוו ראשית תהליך החלמה .....

מה אתם מתירים לעצמכם ?

מתירה לעצמי / זוהר דביר רובינשטיין

מתירה לעצמי ,

לאסוף שברי אושר,

בין ענני העצב , המשולהב .

המכים בליבי, כברקי זהב .

כי ככה זה במלחמה

גם אני וגם אתה זקוקים לקצת חמלה

מתירה לעצמי,

לאסוף שברי עונג .

לנגב דמעתך , מהלב הרטוב

להעלות את האושר באוב .

כי ככה זה במלחמה

גם אני וגם אתה זקוקים להחלמה

מתירה לעצמי

לאסוף שברי ברכה.

להאיר פינה חשוכה בליבי , בליבך

לזרוע קרני אור סביבך

מתירה לעצמי

להנות מהשמש העולה .

לחלוק איתך רגע של סתם מהרחוב

לרפא בחיבוק את המכאוב .

כי ככה זה במלחמה

גם אני וגם אתה זקוקים לקצת חמלה

כי ככה זה במלחמה

שברי הלב שלנו זקוקים להלחמה.

זה בסדר

זה בסדר שיש לך ימים קשים

זה בסדר אם לוקח זמן , לקום לפעמים

זה בסדר אם את הופכת את שעון הזמנים .

זה בסדר כשאת מחליפה יום בליל

זה בסדר לתת לעצב להשתולל

זה בסדר כשביעותים בראשך מסתובבים.

גם אם הכאב עצום

והלב שלך פרום

אין עלייך בכול היקום

כי , את יודעת ליפול

אבל יותר מהכול ,

את יודעת לקום .

זה בסדר שיש לך ימים קשים

זה בסדר אם את נעלמת, מכול המסכים .

זה בסדר , את שפויה , איבדנו חיים ומילים .

זה בסדר כשאת מחליפה יום בליל

זה בסדר לתת לצחוק להתגלגל

כי מלחמה היא הגיהנום של החיים הטובים.

גם אם המצב עגום

והלב שלך חסום

אין עלייך בכול היקום

כי , את יודעת ליפול

אבל יותר מהכול ,

את יודעת לקום .